כהן נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ר' שרון) מיום 5.3.09 (ת"א 5397/06) שבו דחה בית המשפט את תביעת המערער לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") . נימוקו של בית משפט קמא היה שהתאונה שבה נפגע המערער, עת הורם במלגזה, לא הייתה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק.

העובדות

המערער הוזמן להתקין גלאי עשן במחסן שבבעלות המשיב 2. כדי לסייע לו בהתקנה, הסיע המשיב 1, אחיו של המשיב 2, את המערער על מלגזה, במטרה להביאו אל מתחת למקום שבו צריך היה להתקין את הגלאי. כשהגיעו אל המקום, עמד המערער על כף המלגזה והמשיב 1 החל להעלותה. המערער אחז בידו האחת בגלאי העשן ובידו השנייה בניצב של המלגזה. תוך כדי העלאת הכף, נמחצה ידו בניצב והוא נפגע.

המוסכמות

למלגזה לא הוצאה פוליסת ביטוח חובה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי. המלגזה היא "רכב מנועי", והתאונה נגרמה עקב "ניצול הכוח המיכני" שלה, כמשמעותם של צירופי מלים אלו בחוק. התקיים קשר סיבתי עובדתי בין ניצול הכוח המיכני לבין הפגיעה במערער.

המחלוקת

המחלוקת נסובה על קיום תנאי החזקה החלוטה המרבה שבחוק, קרי "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

בית משפט קמא קיבל את טענות המשיבה, שהשימוש במלגזה לצורך הרמת בני אדם אינו בא בגדר השימוש הייעודי שלה ושבעת התאונה "שינה הרכב את ייעודו המקורי".

המערער חוזר וטוען לפנינו שהשימוש הייעודי במלגזה הוא שינוע והרמה, ושהשימוש שנעשה בה בעת התאונה, קרי הסעתו והעלאתו של המערער, לא היה בו משום שינוי הייעוד המקורי שלה.

פסק הדין נושא הערעור

בית משפט קמא הגיע כאמור למסקנה שהמלגזה לא הייתה מיועדת להרמת בני אדם ושבהרמת המערער היה משום שינוי של ייעודה המקורי. אלו דבריו:

"אני בדעה כי ככלל- שימוש במלגזה לצורך הרמת בני אדם אינו בא בגדר הייעוד המקורי הלא- תעבורתי של מלגזה. לכל היותר, השימוש של הנפת סחורות לצורך שינוען ממקום למקום עשוי לבוא בגדר אותו שימוש מקורי לא תעבורתי הנזכר באישור משרד התחבורה. כאן- שמשה המלגזה כתחליף (לא מוצלח) לסולם.

גם אם שינוע מטענים נעשה על דרך של הרמת והנפתם התובע אינו יכול להחשב 'מטען' ועמידתו על המלגז כאילו היה כסולם, לא נועדה לשינוע של מטען ממקום למקום, כי אם- לביצוע עבודות בנקודה ספציפית. לשם הגעה אל התקרה- לא נדרשת דווקא מלגזה, ולא היה הכרח כי יתנייד באמצעותה מנקודה אחת לאחרת. ניתן היה, ואף מתבקש להסתייע בסולם יציב אשר יוצב מתחת לכל נקודה בתקרה שבה התכוון התובע להתקין את הגלאים."

בית המשפט דחה את טענת המערער שהסתמכה על תקנות הבטיחות בעבודה (הרמת בני אדם במלגזות), תשמ"ג - 1983 (להלן: "התקנות"), שביקש ללמוד מעצם התקנת התקנות שאחד הייעודים של מלגזה הוא הרמת בני אדם. בית המשפט קיבל את טענת המשיבה שהתקנות היתנו הרמתם של בני אדם במלגזה בתנאים שלא התקיימו בענייננו כגון אי התקנת סל שבתוכו יורם האדם וכושר מינימלי של הרמת 1,800 ק"ג שלא היה למלגזה בענייננו.

בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המערער להשתק שיפוטי, שהסתמכה על טיעונים הפוכים וסותרים שטענה המשיבה בתביעה אחרת (ת"א (ת"א) 130125/98 אמנון זאדה נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (17.5.04) להלן: "פרשת זאדה"). וכך אמר:

"אשר לטענת התובע בדבר 'השתק שיפוטי' שקרנית כבולה בו, בחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה. אין בידי לקבל את הטענה, שכן סבורה אני כי יש לראות את טענות קרנית בפרשת זאדה הנזכרת בסיכומי התובע, כנכונות לנסיבות אותו אירוע, ולאותה מלגזה במאפייניה."

דיון והכרעה

אנו סבורים שיש לקבל את הערעור. אלו טעמינו:

אין מחלוקת כי יעודה של מלגזה הוא שינוע והרמה. בית משפט קמא סבר שייעוד המלגזה הוא לשינוע והרמה של מטענים בלבד, להבדיל מבני אדם, ובכך אימץ את דעת הרוב בע"א (חי') 4152/97 קידר נ' אמיר (12.1.98). באותו עניין קבעה דעת הרוב בבית המשפט המחוזי בחיפה, מפי סגן הנשיא השופט יעקבי-שווילי, "אכן בענייננו הנתבעים אינם חולקים שאחד הייעודים של המלגזה דנן הוא הובלת מטענים והעמסתם, ואולם היקף הייעוד הזה אינו ברור מעצמו, ואין זה בגדר פשיטא שהוא כולל גם הרמת אדם ולכל מטרה שהיא".